כל פעם שאולמט בצרות עם החוק אני שומע על גישושים סודיים עם הסורים. יפה - כדרכם של פוליטיקאים אולמרט משתמש בספין בכדי להפנות את צומת הלב למקום אחר. זוהי בעיה בפני עצמה, אבל אני רוצה לדבר על עצם המגעים הדיפלומטיים עם השלטון הסורי. נראה לי שאולמרט מאמין כי הציבור רוצה שלום עם סוריה, אחרת היה בוחר בספין אחר. האם הוא מתבסס על סקרים בכדי להגיע להנחה זו? אותי ספציפית הוא לא שאל. אבל אם כבר שאלתם, אז ככה...
שנים שאני שומע כתבים מדיניים ופוליטיקאים מיתווכחים על כוונתם של הסורים: האם פניהם למלחמה או לשלום? האם הם באמת רוצים שלום או רק את הגולן? העניין המצחיק הוא שעצם השאלות הנובעות מחוסר הביטחון שלנו בנאמר בסוריה, מצביע על צורת התנהלות המשטר הסורי. התנהלות חסרת שקיפות לחלוטין והחלטות אשר מתקבלות על ידי קבוצה קטנה מאוד של אנשים אשר יכולים לשנות את דעתם בן רגע ללא היתיעצות בגורמים רחבים יותר (ובטח שלא עם העם הסורי). החלטות שקשה לצפות ולהתכונן אליהן. זוהי דרכם של דיקטטורות ולכן קשה מאוד לדעת למה אסד מתכוון והאם אפשר בכלל לסמוך עליו שיעמוד בהסכם. יתרה מזאת, שלטון דיקטטורי כדוגמת זה אשר בסוריה צריך אויבים חיצוניים בשביל להצדיק את שליטתו במדינה. גם אחרי הסכם שלום, תנחשו מי ימשיך להיות השעיר לעזאזל? לא שאצלינו השלטון מושלם ויש שקיפות מלאה, אבל בכל זאת יש כאן תקשורת חריפה, הפרדת רשויות מסוימת, זכויות אזרח והכי חשוב, מותר לצעוק, לקלל ולהפגין נגד השלטון (לא שזה באמת עוזר). בסוריה אפשר רק לחלום על זה - ואני בטוח שהרבה חולמים.
אני שואל את עצמי, האם הסכם שלום עם מדינה דיקטטורית לא יחזק שלטון עריצות ויחזק אותו אל מול האופוזיציות ההולכות וגדלות נגדו? האם זה מוסרי מצדינו כלפי העם הסורי לתמוך בשלטון צבאי המשתמש בכלים כמו משטרה חשאית, צנזורה חזקה וחינוך לשנאה בשביל להמשיך ולמצוץ כל משאב מדיני ואנושי לטובת אליטה שלטונית צרה? האם שלום עם סוריה לא יחליש את רצונו של העם הסורי בחופש? האם השלטון הסורי יחדל מהמירוץ אל הפצצה? האם זה באמת יהיה שלום, או רק שלום קר על הנייר ובפועל ההסתה והחינוך לשנאה ימשכו ביתר שאת?
אינני מטיף למלחמה - כלל וכלל לא. אפשר להתמודד עם המצב באופן אקטיווי ופסיבי כאחד. מצד אחד ניתן להתנות הידברות בשינויים בצורת השלטון הסורית. על השלטון הסורי להוכיח כי הוא משנה את צורת שלטונו, אפילו בצעדים קטנים, לכיוון פתוח יותר לפני שאנו יושבים איתו מסביב לשולחן המשא ומתן. בשום אופן לא לעזור לו לחזק את שלטונו נגד הכוחות הפועלים נגדו. באופן אקטיווי יותר צריך להמשיך את המצב הדיפלומטי הנוכחי ואף להקצין אותו, כמובן בדרכים דיפלומטיות כשאפשר. יתרה מכך, ניתן להתנות את השבת הגולן לריבונות סורית, לא בהסכם שלום, אלה ברפורמות גדולות במדינה. רפורמות כמו ריבוי ערוצי תקשורת לא נשלטים, חילופי שלטון בעקבות בחירות, הפרדת רשויות וכדומה. גבו של המשטר הסורי גם כך צמוד לקיר וכוחות גדולים פועלים נגדו. אל לנו לתת להם חבל הצלה בדמות תהליך מדיני. אולי עוד כמה דחיפות והם נופלים. וטובה שעה אחת קודם.
המפתח לשלום הוא דמוקרטיה ולא הסכמים כאילו או אחרים. כשבסוריה תהיה דמוקרטיה, אפילו חלקית, אשמח שנשב איתם ונשוחח על כל דבר שבעולם. בלי הגולן, עם הגולן, עד קו הכינרת, עם כל הכינרת. מה זה חשוב. בין כה בין מדינות חופש ליברליות שורר השלום הדמוקרטי והגבולות לבטח יהיו פתוחים. עד לאותו רגע עלינו לתת להם להמשיך ולהתייבש בציר הרשע.
שנים שאני שומע כתבים מדיניים ופוליטיקאים מיתווכחים על כוונתם של הסורים: האם פניהם למלחמה או לשלום? האם הם באמת רוצים שלום או רק את הגולן? העניין המצחיק הוא שעצם השאלות הנובעות מחוסר הביטחון שלנו בנאמר בסוריה, מצביע על צורת התנהלות המשטר הסורי. התנהלות חסרת שקיפות לחלוטין והחלטות אשר מתקבלות על ידי קבוצה קטנה מאוד של אנשים אשר יכולים לשנות את דעתם בן רגע ללא היתיעצות בגורמים רחבים יותר (ובטח שלא עם העם הסורי). החלטות שקשה לצפות ולהתכונן אליהן. זוהי דרכם של דיקטטורות ולכן קשה מאוד לדעת למה אסד מתכוון והאם אפשר בכלל לסמוך עליו שיעמוד בהסכם. יתרה מזאת, שלטון דיקטטורי כדוגמת זה אשר בסוריה צריך אויבים חיצוניים בשביל להצדיק את שליטתו במדינה. גם אחרי הסכם שלום, תנחשו מי ימשיך להיות השעיר לעזאזל? לא שאצלינו השלטון מושלם ויש שקיפות מלאה, אבל בכל זאת יש כאן תקשורת חריפה, הפרדת רשויות מסוימת, זכויות אזרח והכי חשוב, מותר לצעוק, לקלל ולהפגין נגד השלטון (לא שזה באמת עוזר). בסוריה אפשר רק לחלום על זה - ואני בטוח שהרבה חולמים.
אני שואל את עצמי, האם הסכם שלום עם מדינה דיקטטורית לא יחזק שלטון עריצות ויחזק אותו אל מול האופוזיציות ההולכות וגדלות נגדו? האם זה מוסרי מצדינו כלפי העם הסורי לתמוך בשלטון צבאי המשתמש בכלים כמו משטרה חשאית, צנזורה חזקה וחינוך לשנאה בשביל להמשיך ולמצוץ כל משאב מדיני ואנושי לטובת אליטה שלטונית צרה? האם שלום עם סוריה לא יחליש את רצונו של העם הסורי בחופש? האם השלטון הסורי יחדל מהמירוץ אל הפצצה? האם זה באמת יהיה שלום, או רק שלום קר על הנייר ובפועל ההסתה והחינוך לשנאה ימשכו ביתר שאת?
אינני מטיף למלחמה - כלל וכלל לא. אפשר להתמודד עם המצב באופן אקטיווי ופסיבי כאחד. מצד אחד ניתן להתנות הידברות בשינויים בצורת השלטון הסורית. על השלטון הסורי להוכיח כי הוא משנה את צורת שלטונו, אפילו בצעדים קטנים, לכיוון פתוח יותר לפני שאנו יושבים איתו מסביב לשולחן המשא ומתן. בשום אופן לא לעזור לו לחזק את שלטונו נגד הכוחות הפועלים נגדו. באופן אקטיווי יותר צריך להמשיך את המצב הדיפלומטי הנוכחי ואף להקצין אותו, כמובן בדרכים דיפלומטיות כשאפשר. יתרה מכך, ניתן להתנות את השבת הגולן לריבונות סורית, לא בהסכם שלום, אלה ברפורמות גדולות במדינה. רפורמות כמו ריבוי ערוצי תקשורת לא נשלטים, חילופי שלטון בעקבות בחירות, הפרדת רשויות וכדומה. גבו של המשטר הסורי גם כך צמוד לקיר וכוחות גדולים פועלים נגדו. אל לנו לתת להם חבל הצלה בדמות תהליך מדיני. אולי עוד כמה דחיפות והם נופלים. וטובה שעה אחת קודם.
המפתח לשלום הוא דמוקרטיה ולא הסכמים כאילו או אחרים. כשבסוריה תהיה דמוקרטיה, אפילו חלקית, אשמח שנשב איתם ונשוחח על כל דבר שבעולם. בלי הגולן, עם הגולן, עד קו הכינרת, עם כל הכינרת. מה זה חשוב. בין כה בין מדינות חופש ליברליות שורר השלום הדמוקרטי והגבולות לבטח יהיו פתוחים. עד לאותו רגע עלינו לתת להם להמשיך ולהתייבש בציר הרשע.
רשומות
